על הלידה הראשונה שלי אין טעם לדבר.
היא הסתיימה בחתך ענקי שלקח לרופא יותר משעה לתפור,
בחודשיים שבהם לא יכולתי ללכת, לעמוד, לשבת או לשכב,
בדליפת שתן לאורך חודשים ובהמלצה של הרופאים ללדת בניתוח קיסרי בפעם הבאה.
כשהגיעה הפעם הבאה לא הייתי מוכנה להשלים עם המציאות של ניתוח והלכתי לכמה רופאים,
עד שמצאתי רופאה שהסכימה לתת לי לנסות ללדת בלידה רגילה.
היא כתבה בהמלצה הרפואית שהמיילדת תהיה חייבת לחתוך אותי לכיוון מסויים תוך כדי הלידה כדי שהצלקת מהחתך הקודם לא תפתח,
אבל הייתי מוכנה לזה – העיקר שלא יהיה ניתוח!
כשהיה לי ברור שאני הולכת ללדת עם חתך בכל מקרה,
ומכיוון שידעתי שחתך יכול להתפתח לקרע רציני,
היה לי חשוב לעשות הכל כדי שהחתך הזה יהיה מינימלי ושהפעם אני אצא כמה שיותר שלמה מהלידה.
החלטתי שאני הולכת להשקיע בעיסוי פרינאום יומיומי.
בשיטוט מקרי בפורום כלשהו באינטרנט נתקלתי בתשובה שלך לגולשת
שבה הסברת לה על היעילות (או יותר נכון חוסר היעילות) של עיסוי הפרינאום במקרים כמו שלי,
וראיתי שאפילו הבאת לזה אסמכתא מחקרית.
החלטתי לשאול אותך באופן אישי מה את ממליצה לי לעשות וכך הגעתי לקרוא את “המדריך השלם למניעת קרעים וחתכים בלידה”.
לא חשבתי שאצליח לממוד מספר, אבל למדתי ועוד איך!
הכל היה ברור ומובן, מפורט ולעניין.
בלידה עצמה (שהיתה גם קצרה בנוסף לכל- רק ארבע שעות לעומת 36 שעות בלידה הקודמת)
המיילדת אמנם חתכה אותי,
אבל היא אמרה שאילולא המכתב של הרופאה שהורה לה לחתוך היא היתה נותנת לי ללדת בלי שום חתך ושלדעתה בכלל לא הייתי נקרעת.
החתך עצמו היה קטן יחסית (עד כמה שאני מבינה בזה),
והשתמשתי כמובן בכל ההמלצות שלך להחלמה מהירה כך שבתוך יומיים כבר הייתי על הרגליים בלי שום כאבים.